האחים בר נוי בע"מ ואח' נ' יעקב נטוביץ בע"מ ואח'

פסק דין

רקע

זוהי תובענה למתן חשבונות ולמתן צו מניעה קבוע, שיאסור על הנתבעים לעשות כל פעולה מסחרית בדגמי שעונים זהים ו/או דומים לדגמי השעונים שהציגו התובעים, וכן למתן צו עשה שיורה על העברת הבעלות בדגמי השעונים האמורים לידי התובעים לשם השמדתם, וכן להורות לנתבעים לפצות את התובעים בגין הנזקים הכספיים שנגרמו להם, כנטען, כתוצאה מהתנהלותם.

התובעת 1 היא חברה אשר משווקת שעונים. התובעים 2-3 הם אחים, העוסקים בעיצוב, פיתוח, ייצור וייבוא שעונים, והם בעלי התובעת 1. בשנת 2004 רשמו התובעים 2-3 את סימן המסחר EMBOSS, מספר 169922, והחל משנת 2006 שיווקו תחתיו, בין היתר, שעוני צלילה.

הנתבעת 1 עוסקת בייצור, שיווק, ומכירה של שעונים, חלקי שעונים וקופסאות לתכשיטים תחת השם יעקב נטוביץ בע"מ. הנתבע 2 הינו הבעלים של הנתבעת 1 והוא מכהן בה כדירקטור יחיד. הנתבע 3 הוא בנו של הנתבע 2 ומשמש כמנכ"ל הנתבעת 1.

על-פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים מעתיקים עיצובים מקוריים ויחודיים של התובעים ומשווקים בתפוצה כלל ארצית שעונים המחקים את שעוני המותג EMBOSS. התביעה מתייחסת לשלושה דגמים של שעוני יד כאשר עיצובים 1 ו-2 משווקים ונמכרים כל אחד בשני דגמים – דגם לגבר בשם Scuba Master ודגם לאישה בשם Scuba Lady, כך שבסך הכל מדובר בחמישה דגמי שעונים שלגביהם נטען כי הופרו זכויות התובעים בהם. לטענת התובעים, מעשי הנתבעים עולים כדי גניבת עין, עשיית עושר ולא במשפט, גזל, התערבות בלתי הוגנת, הטעיית הצרכן ורשלנות.

בחודש ינואר 2009 הגישו התובעים את התובענה דנן בד בבד עם בקשה לצו מניעה זמני שיורה לנתבעים להימנע מלשווק ולסחור בדגמי שעונים זהים או דומים עד כדי הטעייה לשעוני התובעים. ביום 6.4.2009 החלטתי לתת את הצו כמבוקש, זאת לאחר שהגעתי לכלל מסקנה כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת התובעים. על החלטה זו הגישו הנתבעים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

בבקשתם טענו הנתבעים, בין היתר, כי התובעים נהגו בחוסר ניקיון כפיים כאשר לא גילו במסגרת בקשתם לצו המניעה הזמני את עובדת קיומו של הליך אחר שהתנהל נגד התובעים בבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: "ההליך האחר"), ואשר בו ניתן צו מניעה זמני ביחס לדגמים מסוימים של שעוני EMBOSS, אשר נטען כי הם מהווים חיקוי של שעונים מתוצרת חברת SUB CHRONO השוויצרית.

בקשת רשות הערעור נדחתה על ידי כבוד השופט גרוניס, אשר קבע שאין מדובר בחוסר ניקיון כפיים מן הסוג המצדיק דחיית בקשה לסעד זמני על הסף. עם זאת, ציין השופט גרוניס כי מן הראוי היה, שבבקשה לסעד זמני שהגישו המשיבים יוזכר, בצורה מפורשת, קיומו של ההליך האחר, וכי אין די בכך שניתן היה ללמוד על קיומו של הליך זה מהנספחים שצורפו לבקשה.

בין לבין, הגישו הנתבעים בקשה לעיון חוזר בהחלטה ליתן צו מניעה זמני, בין היתר, בטענה כי יש בידיהם ראיות חדשות המעידות על שיהוי בגשת הבקשה לסעד זמני וחוסר ניקיון כפיים של התובעים בכך שהסתירו את עובדת קיומו של הליך האחר.

במקביל, הגישו התובעים בקשה לצמצום צו המניעה הזמני כך שיחול רק על שניים מתוך שלושת הדגמים אליהם התייחסה הבקשה המקורית. זאת, לאחר שגילו, לטענתם, כי הבקשה התייחסה בטעות גם לדגם שלגביו ניתן צו מניעה זמני בהליך האחר (דגם מס' 3). לטענת התובעים, ה"גילוי" אירע עקב בקשה לעיון בתיק בית המשפט בהליך האחר שהגישו הנתבעים. הבקשה לצמצום התקבלה ועל כן עניינו כעת ב-4 דגמים מפרים.

בעקבות זאת הגישו הנתבעים בקשה לביטול צו המניעה הזמני. בבקשתם טענו הנתבעים כי צו המניעה ניתן בהתבסס על מצג שווא והטעיה של בית המשפט וכי הבקשה לצמצום מוכיחה כי התובעים נהגו בחוסר ניקיון כפיים.

הן הבקשה לעיון חוזר והן הבקשה לביטול צו המניעה הזמני נדחו על ידי ביום 30.9.2009. זאת, לאחר שמצאתי כי הדגם האמור נכלל בבקשה לסעד זמני עקב טעות בתום לב.

ביום 16.2.2012 ניתן פסק הדין בעניין ההליך האחר ובו נקבע כי דגם SCUBA MASTER של התובעים מפר את המדגם הרשום 38665 המתייחס לשעון הצלילה של SUB CHRONO. בעקבות זאת ניתנה לתובעים האפשרות לחזור בהם מתביעתם, אולם התובעים הודיעו כי אין זהות בין עיצובי השעונים נושא הליך זה לבין עיצובי השעונים נושא ההליך האחר.

לאחר שהתקיימו דיוני הוכחות והוגשו סיכומי הצדדים הגיעה העת למתן פסק דין.

טענות הצדדים

טענות התובעים

הנתבעים נטלו לרשותם עיצובים יחודיים ומקוריים של התובעים ועושים בהם כבתוך שלהם תוך גרימת נזק מסחרי, תדמיתי וכלכלי לתובעים, אשר השקיעו רבות בהחדרת מוצריהם לתודעת הצרכנים בארץ ובעולם.

היקפי המכירות של התובעים, פרסומי התובעים בקרב הציבור ובקרב העוסקים וכן פרסומיהם בקטלוגים השונים, כמו גם עצם החיקוי המדויק של חזותם של השעונים המקוריים (על אף השינוי המינורי שביצעו בחלק ממרכיבי לוחות השעונים), כאשר אין לכך שום סיבה פונקציונאלית, מעידים על קיומו של המוניטין הרב של התובעים.

העובדה כי הנתבעים פונים לאותו קהל לקוחות והדמיון הרב שנקטו הנתבעים בעיצוב השעונים המפרים, מלמדים כי קיימת אפשרות ממשית של הטעיית קהל הצרכנים בקשר לשעון המפר נשוא התובענה. הנתבעים לא הוכיחו כי שעוני התובעים נמכרים רק בחנויות יחודיות, וכן לא הוכח כי הצרכנים במדינה יודעים כי ניתן לרכוש את שעוני התובעים רק במקומות מכירה מיוחדים.